באטל רויאל

גיבורי הסרט

רקע:

"Battle Royale" הוא ספר שנכתב ב1996 על ידי קוסשון טאקאמי שהצליח למצוא חברה שתפרסם את הספר רק ב1999. שנה לאחר מכן יצא הסרט שעובד מהספר, וב2002 יצאה מנגה שמבוססת על הספר שאותה כתב טאקאמי.

העלילה מתרכזת בכיתה שמוצאת את עצמה באמצע של " משחק הכסאות המוזיקלים הכי חולני בעולם" – הם כולם נשלחים לאי וצריכים להרוג אחד את השני עד שיש מנצח אחד אחרי שכולם מתו.  הגיבור הראשי של הסרט הוא שויה – ילד יתום, והעלילה מתרחשת בעיקרה מהשנייה שהמשחק מתחיל.

הספר:
תמונת הספר
615 עמודים של טירוף נהדר. הספר מגיע עם המון חומרים והמון רקע – מברוס ספרינגסטין ועד התאבקות מקצועית דרך ג'ורג' אורוול – הספר מביא מספיק חומרים להשוואה ומטאפורות מעולמות מקבילים למה שאנחנו הולכים לקרוא.

הדבר הראשון שברור בספר הוא העולם – הספר מבסס את העולם שלו כעולם טוטליטרי לחלוטין שבו כל האנשים מדוכאים במדינה. הספר לא מתעלם מהעולם שהוא נמצא בו וכל דמות ודמות בו מושפעת מהעולם הטוטליטרי הזה – בצורה כזאת או אחרת. זה לא פרט משני, והתחרות היא לא סתם גימיק לספר – התחרות היא חלק מהמשטר הנוראי הזה וכל דבר שקורה בה הוא גם חלק מזה.

הדבר השני שבולט בספר הוא שלספר יש זמן לכולם – כמעט כל דמות ( ויש 42 ) מקבלת עולם פנימי ומחשבות משל עצמה. זה יכול להיות מעיק ובאמת המון דמויות דומות אחת לשנייה אבל גם ילדים בני 15 לרוב די דומים אחד לשני. ובכלל, אין פה דמויות קיצוניות – רוב הכיתה הם עדיין ילדים קטנים שמה שאכפת להם זה הילדה שהייתה להם עליה קראש או משחקי כדורסל או דברים דומים. כמובן שיש גם את המופרעים אבל הם, כמו במציאות, מיעוט. ובכלל, יחסית לרעיון התחלתי מופרך לחלוטין( במיוחד ב1996, הרבה לפני תרבות הריאילטי ) אין בספר רגעים שאתה מוצא את עצמך חושב שדמות מתנהגת בצורה מופרכת ללא היגיון.

הדבר השלישי שמייחד אותו הוא סגנון הכתיבה. חלקים מהספר כתובים בגוף שלישי וחלקים בגוף ראשון ומעל הכל מרחף חוץ מהאלימות והרגשנות הומור שחור ונהדר. המספר של הסיפור מתייחס לדמויות בריחוק ומסביר על הפעולות שלהן ולמה הן גורמות ואיזה פעולות שהן נמנעו מלעשות היו יכולות להרוג או להציל אותם. בכלליות הכתיבה נותנת לך תחושה טובה של מה שקורה ואתה אף פעם לא מרגיש אבוד. ויותר מזה- כשהכתיבה נהיית רצינית וצריכה לדבר על נושאים אמיתיים היא נהדרת. פסקאות שלמות על עבר של הדמויות או דיאלוגים של כמה עמודים לגבי החיים של הדמויות עוברים בקלילות ומרגישים חשובים לעלילה והכל כתוב בצורה מפליאה, מדויקת וחודרת.

והעלילה טסה. דמויות מתות בקצב כל כך מהיר שאתה לא מבין איך לפני שנייה היו עדיין 42 ילדים ועכשיו נשארת רק עם 20 ומשהו.

אז אם ספרים ארוכים לא מרתיעים אתכם, ואלימות נוראית גם לא – באטל רויאל מומלץ. יותר ממומלץ, באטל רויאל צריך להיקרא. מגיע לו. אם זה לא היה רעיון נוראי לתת לילדים בני 16 לקרוא את זה, זה היה צריך להיות חומר לבגרות. וכמובן שאין עותקים של הספר בארץ בעברית או באנגלית.

הסרט:
באטל רויאל - הפוסטר 

נתחיל מהסוף – הסרט מומלץ. גם לפני קריאה וגם אחריה. הסרט מדהים. נכון שיש מספיק שינויים שנעשו בדרך, והספר והסרט בהחלט לא מרגישים אותו דבר באווירה – אבל הסרט מדהים בכוחות עצמו.

הסרט חותר גם הוא לריאליזם, אם כי בצורה אחרת משל הספר. התחושה של הסרט היא יותר מחוספסת ומלוכלכת מאשר הספר שבו הכל מסודר ומוקפד. השחקנים ( אלה שיש להם יותר משלוש שניות לפני שהם מתים)  עושים עבודה נהדרת: כל דמות מעוררת בך בדיוק את מה שצריך בין אם זה סימפטיה או סלידה, בין אם זה בתפקיד קטן או בתפקיד משמעותי, כל אחד דורך על היבלות הנכונות.

ואחרי שביססנו פחות או יותר את שני היצירות בואו נעשה את ההשוואה ביניהם –

מה נחתך:

אין יותר משטר מדכא. מה שאומר שכל הסיבה הראשונית לבאטל רויאל צריכה להשתנות והיא נהיית קצת יותר הזויה – מתוכנית של משטר טוטליטארי מטורף זה נהפך לתוכנית להשתלטות על נוער סורר. השינוי הזה קצת קשה לבליעה אם חושבים על זה יותר מדי, אבל הסרט בחכמה לא באמת נותן לך זמן לעשות את זה.
בנוסף הלך ההומור של המספר, בגלל שהלך המספר ( ותודה לאל. אני לא יכול לחשוב על הסרט הזה עם קריינות)
עוד הלכו הירידה לפרטים של כל מוות ומוות – לא כל דמות בסרט היא דמות עם מחשבות, וחלק מהמיתות נראים רק למשך שניות בודדות על המסך.

עוד שונו חלק מסדרי המוות ( שזה, אה… ממש לא משנה), וסיפור הרקע של אחת הדמויות "הרעות" של הסיפור וראוי לציין  שמתוך שלושת הגרסאות ( מנגה-ספר-סרט) הגירסא של הסרט היא הכי… מובילה ישירות לדמות. הכי הגיונית. ה

בנוסף, שני דמויות ראשיות במשחק הפכו מתלמידים שהיו בכיתה לשחקנים מיוחדים שהצטרפו רק בשביל המשחק, שזאת החלטה שמורידה מהעוקץ של הפעולות שלהם ובעיקר מאוד תמוהה. אחת הדמויות שהוא סוציופט מאבד את כל החוזק הרגשי שלו ואת העובדה שהוא מוכן לרצוח בקרות את כל חבריו לכיתה בשנייה שאלה אינם חבריו לכיתה אלא ילדים שזרים לו.

מה נוסף:

טאקאשי ביט קיטאנו. בתפקיד המורה ששולח את התלמידים לוהק אחד האגדות של הקולנוע היפני, והדמות תפחה בהתאם. הדמות שלו של מנהל המשחק לא קשורה והסרט יכל להסתדר לחלוטין גם בלעדיה – אבל ההרחבה שעשו לדמות ( היא תופסת יותר זמן מסך מרוב התלמידים, בניגוד מוחלט לספר) עובדת ומוסיפה בגלל שעשו באמת דמות טובה, עגולה, מצחיקה ומעניינת.

עוד דבר ששונה יותר משנוסף זאת הסצנה בהתחלה שמסבירים להם על החוקים – במקום הנוקשות והאווירה הקשוחה שיש בספר מרגישים את האווירה של התלמידים המופרעים. התלמידים בסרט צועקים על המורה ורבים איתו ( בניגוד לספר). אפילו המקום שונה – מכיתה מלאה עם סדר מופתי שכל אחד יושב בכיסא שלו, יש כיתה נטושה, עם כמה כיסאות בודדים וסרט טלוויזיה עם כוכבת יפנית צעקנית שמסבירה להם על החוקים.ברוב הדברים הסרט מצליח בערך לעמוד בקצב של הספר, או כמעט לעמוד – אבל בסצינה הזאת בלבד שהיא קריטית לסיפור, מכיוון שהיא מציגה את המשחק לראשונה, הסרט הוא מושלם ועדיף על הספר בהרבה.

נהדר.

ואם אנחנו עדיין בהתחלה, סצנה שלא הייתה בספר אבל מאוד משמעותית נוספה לגיבור הראשי. משום מה חוזרים עליה פעמיים במהלך הסרט, ובפעם השנייה היא כבר פחות משמעותית, אבל הסצנה בהתחלה מכניסה אותך לסרט עם אגרוף לפנים.

אז מה לוקח:

אם נעשה רשימה של הסרטים האהובים עלי, והספרים האהובים עלי – הספר יהיה במקום גבוה יותר יחסית מאשר הסרט. אבל מכיוון שאנחנו לא נעשה רשימה כזאת אז התשובה היא ששניהם. הרבה יותר קל ( גם להשיג, וגם בחינת זמן) להשיג את הסרט ולראות אותו, אז אני כן הייתי ממליץ להתחיל ממנו, ואז לצלול לעולם המלא והאחר שהספר מציג, ואז לצפות בסרט עוד פעם, כשאתה מבין קצת יותר על הדמויות שמופיעות לחצי שנייה על המסך.

( בונוס : המנגה:

אוי לא. פשוט לא.

ציורים לא סימפטים, דמויות מגוחכות ולא אמינות, תסמונת דרגון בול זי ברגעים מסוימים, סקס מיותר ולא נחוץ. סיפורי רקע גרועים, מתוחים ולא נחוצים והפיכת הדמות הראשית לטרחן ונמושה מעצבן. פשוט פשוט לא. לא מבין איך הסופר של הסרט אמר שהמנגה מעבירה את הספר יותר טוב אבל זה לא בשבילי לדעת. פשוט לא.

לא קראתי את כולה, אז יכול להיות שיש עמודים שהופכים את הכל לבסדר. אבל חוץ מעמודים מסוימים – פשוט דבר גרוע.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה השוואות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על באטל רויאל

  1. שם (חובה) הגיב:

    סקירה מעיינת, ועושה חשק לקרוא את הספר אם כי נראה לי אוותר על כך בשל המאמץ הכרוך במציאתו.

  2. נ הגיב:

    ואו תודה רבה על הסקירה!!! עזרת מאוד!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s